ביאור שטיינזלץ על נזיר כ״ה

1 והלא דמי חטאת מעורבין בהן במעות הסתומות הללו, וכיצד ילכו כולן לנדבה שכולה עולה? אמר ר' יוחנן: הלכה מקובלת היא בנזיר שמעות סתומות של נזיר הולכות כולן לנדבה, אף שיש בהן דמי חטאת. ריש לקיש אמר: אמר הכתוב "לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעולה" ויקרא כב, יח התורה אמרה: מותר נדר יהא לנדבה. ואף כאן, כיון שנדר הנזירות הזה איננו יכול לבוא לידי מימוש, שהרי מת האיש — הולכים המעות לנדבה.

2 ושואלים: בשלמא נניח לשיטת ר' יוחנן שאמר הלכה היא בנזיר — אמטו להכי משום כך אם היו סתומין — אין כן, ואם היו מפורשין — לא, שכך היא ההלכה. אלא לדעת ריש לקיש הסומך על הכתוב "לכל נדריהם ולכל נדבותם", מאי איריא מה שייך, מדוע דווקא מעות סתומין? אפילו מעות מפורשין שמת בעליהם ילכו לנדבה!

3 אמר רבא: מפורשין לא מצית אמרת אין אתה יכול לומר כי כבר פסקה פסק, חתך, זאת התנא דבי מבית מדרשו של ר' ישמעאל, שכך דרש על הכתוב המחייב להעלות קדשים לבית המקדש "רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך" דברים יב, כו — בולדי קדשים שנולדו לבהמה נקיבה שהפריש לשלמים וכן בתמורתם שאמר על בהמת חולין שתהא היא קדושה תמורת בהמת הקדשים הכתוב מדבר, שאף הם

4 מה תקנתן — "תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה'" דברים יב, כו. יכול שהכוונה היא רק שיעלם לבית הבחירה בית המקדש, שיביא אותם למקום אשר יבחר ה', ואולם לא יקריבם, אלא ימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו — תלמוד לומר: "ועשית עלתיך הבשר והדם על מזבח ה' אלהיך ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך והבשר תאכל" דברים יב, כז,

5 לומר לך: כדרך שאתה נוהג בעולה — נהוג כמו כן בתמורתה ותעלה אף אותה כליל, וכדרך שאתה נוהג בשלמים — נהוג כמו כן אף בולדיהם שמקריבים את האימורים והבעלים אוכלים את השאר. יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם יהא דינם כן, שינהג בתמורה ובוולד כמו שנוהג בהם, ויקרבו על גבי המזבח — תלמוד לומר: "רק" למעט את אלו, אלו דברי ר' ישמעאל.

6 ר' עקיבא אומר: אינו צריך לדרשה זו לענין אשם, שהרי הוא אומר "אשם הוא" ויקרא ה, יט, לומר: בהוויתו יהא, שרק הוא עצמו כפי שהוא קרב, ולא תמורתו. הרי שבברייתא זו נתבאר במפורש שלא ניתן להביא במותר חטאת קרבן למזבח, ולכן דמים שהופרשו לצורך חטאת נזיר, כיון שמת בעליהם — ילכו לים המלח, ולא לנדבה, ואף להסברו של ריש לקיש.

7 א כיון שהובאה ברייתא זו מבררים אותה לפרטיה. קתני שנה: יכול יעלם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו — תלמוד לומר: "ועשית עלתיך". ושואלים: אמאי מדוע יעלה על הדעת לעשות כן? הא הרי ולד חטאת הוא דגמירין שאנחנו למודים בה שהולך למיתה, אבל לא בקדשים אחרים, ומדוע צריך לדרוש את הכתוב למעטם? ומשיבים: אי לאו קרא אם לא הכתוב המפורש הוה אמינא הייתי אומר כי ההלכה באה ללמד שולד חטאת מומת בכל מקום, ואין צריכים להביא אותו דווקא לבית הבחירה כדי להמיתו שם,

8 ואולם ולדי קדשים אחרים מביאים בבית הבחירה ושם ממיתים אותם, על כן קא משמע לן השמיע לנו שלא ממיתים את וולדי שאר קדשים, ומביאים אותם לקרבן.

9 ומוסיפים לדון בפרטי הדברים. קתני שנה שם: יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם כן שיקרבו על גבי המזבח — תלמוד לומר: "רק". ושואלים: למה לי קרא כתוב לענין זה? הלא הילכתא גמירי לה הלכה למשה מסיני למודים אנו אותה שולד חטאת למיתה אזיל הולך! ומשיבים: הכי נמי כך הוא גם כן לענין ולד חטאת, וקרא והכתוב ללמד לענין אשם הוא דאתא שבא.

10 ושואלים: אשם נמי הילכתא גמירי לה גם כן הלכה למשה מסיני למודים אנו אותה והיא: כל שאילו בחטאת מתה, כלומר, כל קרבן שיש בו פסול כזה שאם היה זה חטאת היה הולך למיתה, ובכלל זה תמורה, אם היה זה באשם — רועה, כלומר, את קרבן האשם הזה משאירים אותו שירעה עד שיפול בו מום ואינו קרב על גבי המזבח. ואם כן, לשם מה אנו צריכים את הלימוד מהמקרא לענין זה?

11 אלא כך צריך לומר: אי מהילכתא אם מן ההלכה בלבד הייתי למד, הוה אמינא: הייתי אומר: הילכתא הלכה היא שצריך לעשות כך, שוולד חטאת ימות ותמורת אשם תרעה, ואולם אי אקריביה אם הקריב אותו בכל זאת — לא ליחייב יתחייב עליה ולא כלום, על כן קא משמע לן קרא השמיע לנו הכתוב דאי שאם מקריב ליה אותו — קאים עליה עובר עליו בעשה, באיסור הנובע מן המיעוט הכתוב "רק קדשיך" דברים יב, כו.

12 שנינו באותה ברייתא: ר' עקיבא אומר אינו צריך לימוד מפסוק "רק קדשיך" לאשם, הרי הוא אומר "אשם הוא" ויקרא ה, יט — בהוייתו יהא. ושואלים: למה לי קרא כתוב לצורך זה? הלא גמרא גמירין לה בהלכה למודים אנו אותה: כל שבחטאת מתה — באשם רועה ולכן ברור שבמקרה זה אין מקריבים אותו!

13 ומשיבים: הכי נמי כך הוא גם כן, וכי אתא קרא וכאשר בא הכתוב — לצורך ענין אחר שאמר רב הוא שבא. שאמר רב הונא אמר רב: קרבן אשם שניתק לרעייה, כלומר, שפסקו דינו שילך לרעיה, שאי אפשר להקריבו כקרבן אשם, ודינו שירעה עד שיפול בו מום ואז יימכר ויביא בדמיו עולה כנדבה, ועבר ושחטו אותו עצמו ולא את הבהמה שקונים בדמיו, אם שחטו לשם עולה — כשר.

14 ויש לדייק בדברי רב: טעמא הטעם, מדובר דווקא באשם שניתק לרעיה, הא הרי, אבל אם לא ניתק לרעיה — לא, וסתם אשם שהקריבו אותו לעולה — פסול. שאמר קרא הכתוב "אשם הוא" — כלומר, בהוייתו יהא ולא כקרבן אחר, ואם הקריבו כקרבן אחר — פסול.

15 א וחוזרים לענין קרבנות נזיר. אמר מר החכם ר' יוחנן: הלכה היא בנזיר שמעות סתומים שלו שיש בהם גם דמי חטאת ילכו לנדבה. ושואלים: מלשונו משמע שדווקא בנזיר ישנה הלכה זו ותו ליכא וכי אין עוד דברים שיש בהם הלכה כזו, ולא רק בנזיר? והתניא והרי שנינו בברייתא: ושאר חייבי קינין שבתורה, כלומר, אלה שנתחייבו להביא קרבן עוף בלבד אם היו עניים, כגון מצורע, שמביא שני תורים אחד לעולה ואחד לחטאת במקום כבש וכבשה,